חסימות בעורק התרדמה (קרוטיס)

עורקי הקרוטיס הינם שני העורקים המרכזיים מתוך ארבעה עורקים המספקים דם למוח. עורקים אלו יוצאים מתוך קשת אבי העורקים היוצאת מהלב, כאשר באזור הצוואר הם מתפצלים לשניים: לקרותיס פנימי ולקרותיס חיצוני.
הקרותיס הפנימי ממשיך  אל המוח לתוך מעגל עורקי על שם ויליס ואילו החיצוני מזין את אזור הפנים.

עקב התפצלות זו באזור הצוואר מתפתחת אצל אנשים בעלי גורמי סיכון  (היסטוריה משפחתית של מחלות כלי דם, כולסטרול גבוה, שומנים גבוהים, יתר לחץ דם ומעשנים) היצרות הנובעת ממשקעים של כולסטרול, שומנים וחומרי פסולת של הדם.
כאשר גודל ההיצרות מגיע ל -   70% , קיימת סכנה של התפוררות החסימה. פרורים הניתקים ממנה נסחפים בזרם הדם לתוך המוח, חוסמים בתוכו כלי דם קטן וגורמים לאירוע מוחי.

אירוע מוחי יכול להיות זמני (במידה והתסחיף קטן) , דהיינו סימנים נוירולוגיים נעלמים תוך זמן קצר ללא נזק לחולה. תופעה זו נקראת TIA (Transit Ischemic Attack).  התקף כזה מייד מעורר חדש להיצרות בעורקי הקרותיס. גם כאשר נוצר שיתוק מלא  יש לחשוד בעורקי הקרותיס. יש לזכור שרק כ % 30 –% 40  ממקרי השיתוק נובעים מתסחיפים בעורקי הקרותיס. מקור אחר הינו הלב או קשת אבי העורקים. יתר 60% - 70% של האירועים המוחיים נגרמים עקב חסימות תוך מוחיות של כלי דם או בעקבות  דימום בתוך רקמת המוח.

בטכנולוגיה של היום. בבדיקה אולטרה-סונית פשוטה ביותר הנקראת דופלקס של עורקי התרדמה (קרותיס), ניתן לאבחן מראש את ההיצרויות בעורקי הקרותיס. במידה והם מעל 70% יש לנתחם. במידה וההיצרות פחותה ניתן לעקוב כל מספר חודשים באמצעות הטכנולוגיה האולטרה-סונית ועל ידי כך למנוע חלק מן האירועים המוחיים.

הניתוח -  לחולה ניתוח קטן. הניתוח מבוסס על ניקיון העורק החסום וסגירתו מחדש. הסיכון הניתוחי הינו  1% ונובע במידה ונותר פרור אשר לא הוצא אחרי סגירת העורק. שכן הוא עלול לשמש תסחיף לתוך עורקי המוח.